פרק יד: תורת הסיפור של רבי נחמן מברסלב

כנגן המנגן : הסיפור החסידי — כמיהה מובנית 268 לעומת זה, למן ראשית המאה ועד ימינו, מבחינים אנו בקשת שלמה של מאמרי תגובה וביקורת לגבי סיפורי ר' נחמן, המצביעים על תנודות קיצוניות הנוטות לקוטבי החיוב 1 לסקור באריכות את כל השפעותיה וגילוייה של הביקורת, אך והשלילה . אין זה המקום מן הראוי להזכיר דוגמאות מייצגות . מידות החיוב והשלילה כלפי סיפורי ר' נחמן נקבעו כבר בעשור הראשון של המאה 4 נמנו עם מחייבי 3 והורודצקי ( 1910 ) 2 ברנר ( 1900 ) העשרים, שעה שאנשים כבובר ( 1906 ) , הסיפורים, ואילו ברדיצ'בסקי ( 1910 ) יצא כנגדם ; בסקירה על הסיפורים כתב ברדיצ'בסקי : “השפה נשחתה, אין בה מתום [ - - - ] אין עליה וירידה של חזון, הטפל נעשה לעיקר 5 והעיקר לטפל ובין המון דברים צדדיים נמשך הסיפור ותכנו" . ההתלבטות בשאלת ערכו של הסיפור הנחמני נמשכה עד שנות השלושים של המאה העשרים שעה שאנו שומעים את דבריו של היסטוריון החסידות, שמעון דובנוב, בספרו תולדות החסידות, המתאר את סיפורי ר' נחמן כ"דברי הזיה מתוך קדחת דתית של איש חולה בגופו 6 אין תמה, שלמרות עמדה יסודית אוהדת אנו שומעיםוברוחו [ - - - ] גל של הבלים [ - - - ] " ...  אל הספר