כנגן המנגן : הסיפור החסידי — כמיהה מובנית 24 דומה שעתה חלפה תקופת החסד שניתנה לאינטואיציה, והגיעה שעתה של ההכרה : על חוקר הסיפור החסידי להיות מודע לאפיונים ולגבולות של מושא מחקרו . הניסיונות להגדרת הז'אנר לפי יוסף דן בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים חל מפנה ביחס לבעיה הנידונה, לאחר ששני חוקרי הסיפור החסידי, י' דן וג' נגאל, ניסו, איש איש לפי דרכו, לתת הגדרה לתחום הנידון . דן התייחס לנושא בפרסומיו השונים על הסיפור החסידי, בספרו הנובילה החסידית ( תשכ"ו - 1966 ) , במאמרו "לבירור דרכי המחקר בסיפורי חסידים" ( תשכ"ט - 1969 ) ובספר הסיפור החסידי ( 1975 ) . במאמר הנזכר כותב דן : הסוג הספרותי של סיפור חסידים לא תפס עד כה במחקר מעמד של סוג ספרותי עצמאי [ - - - ] שכן סיפורי החסידים ניתנים לתפיסה כשורת קבצים של סיפורי עם, האגיאוגראפיות, סיפורי קדושים, מן הסוג שקיים היה בספרות העברית מאז ומתמיד ואין [ - - - ] כל הצדקה לקבוע לו מעמד ספרותי עצמאי [ - - - ] . קשה לסתור טענה זו, אך דומה שאין הדין עמה . טעם אחד שראוי להעלותו בזכות הקצאת מדור מיוחד [ - - - ] לחקר הסיפור החסידי הוא : הסיפור החסידי אינו ...
אל הספר