ח ס ד א י ק ר שׂק שׂע ל ה ה ו כ ח ו ת ל ק י ו ם ה א ל 134 במניע ראשוני שתנועתו אינה מקרית לו, שהוא נבדל וייחודי ויש לו יכולת הנעה נצחית . 5 כפי 4 מקור ההקדמה שרמב"ם נשען עליה נמצא אצל אריסטו,זהו המניע שאינו מונע . שמציין קרשׂקשׂבהצגתו את ההקדמה השמינית של רמב"ם ב אור ה׳ : יסוד ההקדמה הזאת, לפי מה שיראה, מה שהניח אריסטו בשמיני מ"שמע", שמה שיהיה במקרה, אפשר בו שימצא ושלא ימצא . והאפשרי אין ראוי בו שלא 6 יצא אל הפעל בזמן בב״ת . ולזה כבר יחויב במתנועע במקרה, שינוח בהכרח . ההקדמה השמינית קובעת כי למהותו של דבר אפשרי המציאות שייכות ההשתנות והתנועה המקרית, ובשל כך בזמן אינסופי קיומו וגם חדלונו יבואו בהכרח לידי מימוש . מכאן נובע כי מעמדו האונטולוגי של גורם בעל תנועה מקרית הוא אפשרי המציאות, כלומר תנועתו 7 באופן הופכי לכך נגזר או מציאותו אינן שייכות למהותו שהרי בזמן אינסופי הוא יחדל . בתוקף דיסיונקטיבי, כי עבור גורם שמציאותו שייכות למהותו, אי-תנועה או חדלון מציאותו אינם נוגעים לו אף בזמן אינסוף . הקדמה זו של רמב"ם נשענת על שני עקרונות בתורתו 8 של אריסטו . עיקרון ראשון : הכרחיות קיומה של תנועה ר...
אל הספר