ב י א ו ר ג ו ד ל א י נ ס ו פ י ג ש מ י ב מ ש נ ת א ר י ס ט ו ו ב י ק ו ר ת ו ש ל ק ר שׂק שׂ 71 3 מוגדר אצל קרשׂקשׂכ"תחילה״ ( אור ה' , מאמר א׳, כלל א, פרק ,1 עמ׳הטיעון הראשון כא ) : וסדר המופת כן : כל גשם הנה יקיף בו שטח אחד או שטחים . וכל מה שיקיף בו שטח או שטחים הנה הוא בעל תכלית . הנה אם כן, כל גשם בעל תכלית בהכרח . וכאשר התבאר לו היות כל גשם בעל תכלית, הנה אם כן, כל שטח וכל קו בעל תכלית, לפי שהם לא יובדלו מן הגשם . וכן התבאר לו במספר בפועל שהוא בעל תכלית בהכרח . לפי שכל מספר בפעל הוא ספור בפעל, וכל ספור 4 בפעל — אם זוג ואם נפרד . הנה אם כן כל מספר בעל תכלית . טיעון זה קובע, שכל גוף בהכרח מוקף שטח נתון ומוגדר . ומתוך שכל שטח מקיף הוא סופי ומוגדר בפועל, נובע שכל גוף חייב להיות סופי . הנחת היסוד לתקפותו של טיעון זה היא שהחלל, או המקום המובחן של גוף, הוא התכלית שמקיפה את הגוף והיא בלתי מובחנת 5 מכאן גוזר אריסטו, כי התכונות הגאומטריות כמו קווים ושטחים הם ממנו אלא שווה לו . בעלי תכלית, משום שהם ״לא יובדלו מן הגשם״ — כלומר הם זהים בתכונותיהם עם הגופניות ועל כן הם גם סופיים . בנוסף קובע אר...
אל הספר