109 וחלילה ] . וכל כך היה ההרהור קשה עד שהיה מפריע אותי ופוסק אותי מלומר קדיש או עמידה וזה לי כמו עשרים שנה מעת שהלכתי אצל חכם יוסף חיים בן חכם ר׳ אליהו נר״ו [ נטריה רחמנא ופרקיה ] ( ז״ל ) וספרתי לו ענין זה . וחכם יוסף חיים נר״ו שלח אגרת לחכם ר׳ אליהו סלימאן מני נר״ו ( ז״ל ) לעיר חברון תובב״א והשיב לו כי קליפה גדולה מלובשת בתוך לב בכור הנזכר אין לך עסק בה . עד כאן היתה התשובה . וחכם יוסף חיים יעץ לי לכתוב מזוזה ולישא אותה על לבי אבל לא הואילה לי כלום . בבקשה ממך בדוק אותי אם רוח נכנס בקרבי . ולפי שבכור הנזכר הוא אדם ישר וירא ה׳ נעניתי לבקשתו והתחלתי ליחד אצל אזנו היחוד של הרוח כדי שיכנס הבל היחוד תוך אזנו ותוך אבריו כי הבלא של היחוד מפיק הבלא של הרוח . ובהיותי מיחד לו באזנו התחיל בכור לצחק . אח״כ אמרתי לו על מה אתה מצחק . א״ל כי כמו בן אדם מדבר בלבי והוא מקלל אותך קללות נמרצות ואומר הלא יוסף חיים רבו של זה האיש יעץ עליך לישא מזוזה . נוח מזה היה לו להניח את המזוזה בבית הבושת [ ח״ו ] . וזה תלמידו נעשה רב ומחצה מערך רבו יוסף חיים . ועל זה התחיל לקללך קללות נמרצות ובזויים רבים . 110 ואני כ...
אל הספר