אשלייתו של המוות

68 אשלייתו של המוות תופסת מקום נכבד בהגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר האמין בכל לבו באפשרות העומדת לו לאדם להכחידו . וכך כתב : לולא החטא הקדמון, לולא הלך האדם אחר תאוותיו הבהמיות, היתה התחושה הרוחנית מופיעה עליו ברוב אורה . . . אז החיים לא היו צריכים להיפסק . . . המוות בא בעקב החטא . אבל המוות הוא חזיון שווא , טומאתו היא שקרו . מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם . ומתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יֶ צֶר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה שהוא קוראה מוות . . . כל זמן שהממשל הכזבי הזה שולט בעולם, אין האדם יכול להמלט מהשקפה שקרית זו . . . השיקוע בעפר החומריות, בתכנים שהמוות שולט בהם, בחיים נטולי מטרה . . . רק מגדיל את המוות . התשובה , משמע השיבה אל המקור העליון , תנצח את המוות על ידי העצמת החיים הרוחניים בתוך עצמם והסרת הנשמה מן 131 הזיקה אל החומר והחיים החומריים . 131 הרב קוק, אורות הקודש, ח״ב, עמ׳ שפ - שפו . 69 הרב קוק האמין כי השיבה אל המקור ואל חיי הנצח הבראשיתיים היא ייעודו המטפיזי של עם ישראל . ״רק אומה קדושה מופת...  אל הספר