234 מחשבת חב"ד — מראשית ועד אחרית נבהיר הנחה זו : ר' דובער קבע כי האמונה היא חלק מובנה של הנפש, ועל כן אין מקום לציווי עליה . האמונה 'ירושה היא וכמו טבע בנפשותינו שלא שייך לשון צווי ע"ז 46 ר' דובער נמנע מדיונים [ = על זה ] כידוע, ואמנם עיקר מקור חיות הנשמה הוא באמונה' . מורכבים כמו של רש"ז בתפיסת האמונה . לדידו התחום שעליו חלה האמונה איננו נתפס ברישומי החושים ובהשגת השכל . האמונה מתייחסת לעצמות האלוהית ישירות ( 'מהות 47 זאת ועוד : האמונה היא עצמו ממש' ; 'סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסה ביה' ) . ודאות פנימית הגדולה מראיית העין . ומבחינה זו אמונה אף נעלית על דרגת מסירות נפש על קידוש השם, שהיא עצמה דרגה מפליאה של ודאות . כיצד אפוא ניתן לספק הסבר מניח את הדעת לוודאות כה גדולה כמו ודאות של אמונה ? כתב ר' דובער : 48 והנה ידוע שזה הכח ועוז הוא נמ < צ > א בבחי [ נת ] כח מ"ה שבנפש ( כמ"ש בל"א ) , ופי' כח מ"ה סובל ב' ענינים הפכיים : א' מה לשון מהות, כמו מהו כו', והב' לשון 49 מה זה מה ראו על ככה ( אסתר ט, כו ) כו' העדר השגת מהות כמו מה פשפשת כו' והוא לשון ביטול כמו נחנו מה כי תלינו ( שמות טז, ז...
אל הספר