217 בריאה וראשית ההתהוות ( 2 ) אחרים של הקיום הראשוני, כמו 'דירה בתחתונים', תפיסת התענוג האלוהי והמטאפיזיקה של לשון הקודש ; אף לא נדרשנו בהרחבה לאתוס הנגזר מדיאלקטיקה כזו, כמו משיכת שפע מהעולמות הבראשיתיים ואידאל ה'ביטול' וה'התכללות' . סוגיות אלה טעונות דיון נפרד . בח י נ ה מ ח ו ד ש ת הבולט בניסוחים שיטתיים של תנודה שבין מסורת לעיון מחודש הוא ה'צמח צדק' . הוא פתח מחדש את הדיון בסוגיות הבריאה, הנוכחות האלוהית והתארים מתוך הצבת שורה של שאלות בסיסיות בתחום האמונה, שאלות שייחס לפילוסופים . הנחות יסוד שנראו לקודמיו, רש"ז ור' דובער, מובנות מאליהן נידונו מחדש בכתביו . בעוד שהקודמים הסתפקו בניסוח גרעיני וציורי, הצמח צדק נקט שיטתיות ופרטנות . מבחינתו הממד האקסטטי של ההתבוננות איננו מקפח את בחינת הגישות האלמנטריות ביותר . הצמח צדק בנה את דיוניו הקבליים בסוגיית האמונה נדבך על גב נדבך . הנדבכים מיתוספים זה על גב זה באמצעות שאלות שחלקן פילוסופיות במובהק . מבין האדמו"רים האחרונים בולט הריי"ץ בחדשנותו ובעומק מבטו ודיוניו . ריי"ץ כמעט שלא הותיר לבנה שלא הפכה ופינה אפלה שלא האיר . בדיונים של אדמו"רי ח...
אל הספר