132 מחשבת חב"ד — מראשית ועד אחרית ( ב ) מקום כביטוי של נוכחות אלוהית ( פרק ג ואילך ) . נפתח במודל הראשון . הפרקים הראשונים מהשער השלישי של נפש החיים מלמדים 4 על משמעות על העניין בתפיסת המקום בזיקה להגדרת הקב"ה כ'מקומו של עולם' . המקום כתב ר' חיים : ולפי פשוטו ר"ל כמו שהמקום הוא סובל ומחזיק איזה דבר וחפץ המונח עליו, כן בדמיון זה הבורא אדון כל יתברך שמו הוא המקום האמיתי הסובל ומקיים העולמות והבריות כלם, שאם ח"ו יסלק כחו מהם אף רגע אחת, אפס מקום קיום 5 וחיות כל העולמות . בהצהרה זו, המופיעה מיד לאחר האזהרה והזהירות בעיסוק בנסתרות, עמד ר' חיים 6 אין בהצהרה שום מידע על טיבו של המקום על עניין התלות של העולם באלוהות . כשלעצמו, ומבחינות מסוימות היא אף מעידה על חוסר עניין בהגדרת המקום . ר' חיים חש צורך להגדיר ולחדד יותר דווקא את תפיסת התלות של היקום באלוהות, ועל כן צירף אליה את תפיסת הבריאה המתמדת . בהמשך דבריו כתב : אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו יתברך שמו, ואלו היה מסלק רצונו יתברך מלהוות אותם כל רגע היו לאין ואפס ממש . ורק מחמת שאין בכח שום נברא, אף עליון שבעליונים...
אל הספר