129 בריאה וראשית ההתהוות ( 1 ) המגיד ממזריץ' טען, כי אור האין סוף שלפני הצמצום הוא למעשה אופל מוחלט, שכן הוא איננו ניתן להבחנה כלל . הווי אומר לפני היות הקיום אמנם היה אור, ושתי תכונות מאפיינות מצב פרה-אקזיסטנטי זה : ( א ) האור היה חסר תכלית, מאחר שלא היו יכולות ההוויות להתהוות ממנו . רק לאחר הצמצום הפך האור לתכליתי . ( ב ) האור התבטל או החוויר לנוכח אין סוף . אור כזה איננו ניכר בהארתו . ומכאן נגזר גם אתוס הדבקות : 'כי בהתקרבו יותר אל הש"י והתדבקותו יותר למעלה נחשך אורו כידוע, שאפילו כתר וכו' . ואז הוא נחשב 7 האור שלפני הצמצום הוא באופן פרדוקסלי אור מוחשך . לפיכך, טען בעצמו לאין . . . ' . 8 כאמור, בתורת המגיד, האור ה'אמתי' אינו אלא האור המופיע דווקא לאחר הצמצום . הבריאה של המגיד מתרוצצים שני דגמים, וניכר שהוא לא חפץ להכריע ביניהם : ( א ) אור הקיים מבחינה אונטית אך איננו ניכר בקיומו . לפי דגם זה לא התחולל שום שינוי באור עצמו מלפני הצמצום לאחריו . למתבונן ניכר כאילו היה שינוי מאחר שלפני הצמצום נסתר האור לנוכח אין סוף, ואחרי הצמצום התכסה אין סוף ונגלה האור . ( ב ) אור שהתכווץ והתפשט מבחינ...
אל הספר