הבשורה על-פי ניטשה 162 המסורת על השפעתם המעצבת יסודיים באישיות ומחלחלים לפרט, וכרוכים במחשבה על צרכי הכלל . גם אם ניתן לדחות ערכים אלו לחלוטין, ניטשה אינו ממליץ על כך, כפי שהוא דוחה את היחס הביקורתי כלפי ההיסטוריה . עמדה זו מתיישבת עם הפטליזם הגנטי, לפיו תכנים וערכים הטבועים באדם מצרים את האפשרויות מבחינת פיתוח אופיו, ומימוש האותנטיות תלוי בהכרה בכך . קיים דמיון לעמדתו של ההוגה א . ד . גורדון, הגורס שרצף הדורות עומד ביסוד זהות האדם הן ברמה גנטית והן ברמת התוכן הרוחני-תרבותי . נתק מן ההקשר ההיסטורי מביא את האדם לאובדן עצמיותו . גם חוקרים אחרים סבורים כי בגרות מוסרית מחייבת המשך של המסורת הבין-דורית, היוצרת תואם התנהגותי 22 לסביבה ואינה יכולה להירכש באופן עצמאי . אף שניטשה מתריע מאימוץ מסורת ללא בחינה ביקורתית שלה, הוא סבור שעדיפה מסורת כלשהי על העדר כל מסורת . הוא מדמה את האדם החי בעולם נטול מיתוסים, מן הסוג שיצרה הסוקרטיות, לקבצן המחפש אחר שורשים לזהותו בין החורבות . קיים קשר חזק בין עמדה זו לבין האזהרה מן הניהיליזם . דקונסטרוקציה מוחלטת גם בהקשר ההיסטורי הרסנית יותר מאמונת שווא . ויקט...
אל הספר