המענה לביקורת המוסרית 147 השכל כבעל כוח ההפשטה והארגון מן האינטואיציה המהווה קשר בלתי-אמצעי למציאות . גישות מעין אלו דורשות מן האדם פתיחות והאזנה לקיום . ניטשה אמנם מעודד זאת גם כן, אך מגביל את אפשרות ה"היפתחות" ליקום באופן אקוטי בשל צורת האל שהוא מאמץ . אברהם השל מבחין בין עמדה ספקנית שבה התודעה בוחנת את רעיונותיה שלה עצמה, כדוגמת גישתו המקובלת של ניטשה, לבין עמדה של פליאה כאקט אלטרנטיבי לספק, בו התודעה פתוחה אל היקום ולא מוכנה עם תשובות מראש . יסוד זה של פליאה דווקא מתוך ענווה מול מופלאות היקום, "פותח" את הנפש לאפשרויות של צמיחה יצירתית ואפשרות להשגת ודאות שמקורה אינו בידע . דוגמה לכך מובאת ביחס אל האחר : כאשר האדם מנסה לכפות על האחר את מושגיו במקום להיפגש עמו, 27 אין כל אפשרות לדיאלוג . הבדידות חיונית חרף סכנותיה, אך הרצון לעוצמה במובנו המוכר אינו מהווה סמן ראוי דיו להוביל לצמיחה בריאה במסגרתה . לעתים האדם מוצא את אמונתו בבדידות, או משתמש בבדידות לשם התחזקות באמונתו וקבלת הכוונה לחייו . ברי כי האמת המתגלה צריכה בהכרח להיות קיומית ופרטית 28 ההתבודדות והספקנות משמשות מרחב גבוליוקשורה ...
אל הספר