הבשורה על-פי ניטשה 138 ניתן לחלוקה . הבנת האני במסגרת ניטשיאנית היא מורכבת, כיוון שאין הבחנה בתמונת עולם זו בין הפרט לטבע, ומחשבות ואינטואיציות הן חלק בלתי נפרד מן העולם החיצון . ניטשה טוען כי האני מהווה קטע זעיר ממכלול הפעילות של האורגניזם ; הוא תופס את האני כתוצר חשיבה ולא כמקורה, כשהאמונה 2 הרווחת בקיומו היא שקרית אך גם הכרחית כתנאי לקיום . ההתרחשויות השונות בעולם הפנימי נטולות קשר ואקראיות, והן אינן תוצר של האני . מטעמי נוחות ניתן לחשוב על מודל התחלפות של עצמיים מרובים הנמצאים במאבק שליטה . הסובייקט מובן לעתים כמערך אטומיסטי 3 האדם מנוהל בידי יצריו בלבד והתבונה כפופהשל מרכזי רצון לעוצמה . להם . תפיסה זו מציבה את מודל העל-אדם מן הסוג הדיוניסי במרכז, והאדם נתפס כנטול חופש רצון . באופן המטרים את פרויד, משתמע מניטשה כי באמצעות התבונה ניתן להרחיב את שטח המודע על-פני הלא-מודע . ההכרה מותנית ברצון לעוצמה, כלומר הרחבת ההכרה ביחס לעולם הפנימי תלויה 4 בכך, מלבד במידת רצונו וכוחו של הפרט לשלוט בה ולהעמידה לשירותו . הנחת חופש הרצון, התבונה נדרשת פעם נוספת למלא תפקיד מרכזי במערך הנפשי, ומאפשרת ...
אל הספר