הבשורה על-פי ניטשה 132 שהוא חרף הטרגיות הנוראה שבו, שעל האדם להשכיל לראות זאת . האופן בו הוא עושה זאת נותר עלום בחלקו ונגיש דרך מגע עם הפנימיות . ניטשה מנסה לייצר האחדה של כל המתרחש בחיי הפרט כתכליתי להתעצמות . פעולתו זו דומה לפעולתם של האמן והאדם הדתי המנסים להשליט אחדות, ומרחיקים בכך את כל שעלול לפגום בה או להעלות אי התאמה . האדם נדרש להאמין שכל האירועים הסובבים אותו מטרתם להביאו לתיקונו ולהשלמתו . ניטשה מבטא דברים אלה במכתבו לפרנץ אוברבק בדצמבר 1882 , וטוען כי 40 כל אירוע ואדם הינם קדושים ונעלים . האדם האוהב את גורלו מקבל את המציאות כפי שהיא, ואינו רוצה שדבר יהיה שונה בה . ניטשה מכיר בכך שכוחות האדם מוגבלים ועליו להתאים את עצמו למציאות, כלומר לערוך שינוי בפנימיותו על סמך העולם החיצון . יש הטוענים כי ניטשה דורש לעצב את הרצון לכדי רצייה בכל מה שישנו בלבד . אי-רצייה מובנת כצורה של רצייה ואף כשיאו של הרצון לעוצמה, המתבטא בפרדוקס של "לרצות לא-לרצות" מאום . האדם תלוי בסדר המשתנה ללא הרף של הטבע, ונדרש להימצא בתגובה הרמונית מתמדת כלפיו . עמדה כנועה זו סותרת לכאורה את רעיונות ההתגברות והשלי...
אל הספר