הבשורה על-פי ניטשה 110 הישג כביר, ורומז בהקשרו על השלמה פנימית באומרו כי אלוהים עצמו שבע רצון מיצירתו זו . הספר כתוב באופן המזכיר ספרות נבואית . הועלו טענות כי ניטשה לא רק מתפעל מן הברית הישנה כהישג רטורי וספרותי אדיר, אלא גם מגיע בכתיבתו לדרגה גבוהה של חיקוי צורני ותחבירי שניתן ליחסה למטרותיו החינוכיות . כתיבתו, המתחזה לנבואית, כרוכה במסר לאנושות הדורש עקיפה של המושגיות הרציונלית והתמסרות . יש בכך דמיון לאופן שבו ההוגה אברהם יהושע השל מתאר את דברי הנביאים כמבטאים מצב של עמידה מול האל 23 ומחייבים את הקורא להיענות לתביעתם . יונג טוען כי ניטשה כתב את הספר תוך כדי השראה רציפה ובמצב תודעתי מעומעם . ניטשה משתמש במימרות מנוגדות לכל אורך כתיבתו, אך בספר אלגורי זה הערפול מגיע לדרגה קיצונית ומקשה על ניתוח והבנה חד-משמעית . צורת הכתיבה היא מיסטית וללא מחויבת לרציונל, מאפשרת סתירות, וכרוכה במצב תודעה בלתי רגיל . בתקופת כתיבתו המוקדמת ניטשה טוען כי החיזיון של הקדוש הוא תוצר מחלה ופירוש שגוי . אולם ב כה אמר זרתוסטרא הוא מגלה רגישות מיסטית רבה לבלתי ניתן לביטוי . הוא מרבה להשתמש בחלומות, דמיונות, חז...
אל הספר