ניטשה כהוגה דתי 101 2 ברוח זמנו,רעיונותיו הגדולים, אך מיהר לסגת מן ההשלכות הכרוכות בדתיות . ניטשה מבקש להיצמד לגישה המדעית ולא להתחשב בחקירה אינטרוספקטיבית שאינה יכולה להתקבל בחקר מדעי סטנדרטי . הוא מבקר מחוללי דתות על שאינם ביקורתיים כלפי חוויותיהם באופן חמור ובדומה לניסוי מדעי, אך במקביל הוא אינו נאמן להכרה המדעית ומוביל את קוראו לחקירה אינטואיטיבית פנימית . הוא מציין לחיוב כי האדם המודרני גובר על אימתו מן השכל ומעז להיות שוב אבסורדי וילדותי, ולחצות את החשיבה התבונית שאינה אלא פרשנות . "העולם המודע" אינו יכול לשמש נקודת מוצא ערכית : כורח בקביעת ערכים "אובייקטיבית" . ביחס לפעילות העצומה ורבת-הפנים, זה-לצד-זה וזה-כנגד-זה, המתגלית במכלול החיים של כל אורגניזם, אין העולם המודע של רגשותיו, מגמותיו, הערכותיו, אלא קטע זעיר . אין לנו שמץ של זכות לקבוע קטע זה של תודעה כמטרתו, כטעמו, של מכלול תופעת החיים [ . . . ] . ( הרצון לעוצמה ב' , עמ' 127 ) ניטשה גורס כי ההכרה המודעת אינה אלא חלק זניח במכלול החיים המתקיימים 3 הוא מאמץ לכאורה ספקנות מטריאליסטית,באדם, שניתנים להבנה כבלתי מודע . אך הוא ספקן ו...
אל הספר