הקריאה הרליגיוזית בניטשה 83 נקודות הייחוס בקיום והוא נופל ללא כיוון בחלל הריק . בסיום נאומו מטיח האיש המטורף בשומעיו כי הוא והם רוצחיו של האל . חרף תדמיתו הזחוחה, במקרים מועטים בלבד מתאר ניטשה את השפעת מות האל ככרוכה בהקלה ועליצות ולא כמאורע מאיים ושלילי . הוא חוגג את מות האל בעיקר בהקשר לאופק האנושי החדש המתאפשר . החוקר תומאס האו מצביע על ההבדל בין ניטשה לבין אתאיסט כמו ריצ'רד דוקינס . בעוד דוקינס נאיבי ביחס ליכולת האדם לשאת את האבסורד בקיום לאחר מות האל, ניטשה מתאר זאת כמאורע טרגי שהותיר את האדם אבוד מול כאוס ההתהוות, דבר הכופה אותו להערכה 22 מחודשת של הקיום כולו . יחס חרד זה כלפי מות האל מקרב את ניטשה לתפיסה רווחת המנוגדת לאתאיזם, לפיה ללא אלוהות לא ייתכנו סטנדרטים אובייקטיבים . כלומר, הערכים כולם חסרי משקל במציאות אתאיסטית, ואין כל חשיבות לאופן בו הפרט בוחר לחיות, או כל אפשרות להבחנת טוב מרע . במציאות מסוג זה, כל עשייה מוסרית מהווה עמדה לא עקבית ואופן של הונאה עצמית . הטבעי והמתבקש מן האדם הוא רק להעצים את האנוכיות ואת הניצול המירבי של החיים לטובת העצמי . על-פי תפיסה זו, קבלת כל חו...
אל הספר