הבשורה על-פי ניטשה 74 מטאפיזית, צומח מהגותו של אפלטון שעוסק באידיאת הטוב שמעבר לתופעות, דהיינו "מעבר להוויה" . אידאת הטוב היא טרנסצנדנציה החורגת מן האימננציה ומקבילה למושג בהקשרו התיאולוגי או המיסטי . במובן זה, המושג טרנסצנדנציה מתייחס לממד החורג מהמציאות החומרית והזמנית ומהווה יסוד המאפשר את עצם קיומם . גם את מושג הסיבה הראשונית של אריסטו מקובל להבין באופן זה בשל מיקומו מעבר למציאות, וכגורם 1 לעומת זאת, טרנסצנדנציה ניתנתהמהווה סיבה תכליתית עליונה ליקום . להבנה במשמעות קיומית-אונטולוגית ולא מטאפיזית, כפי שמיוחס למרטין היידגר . במקרה זה מדובר על התעלות במסגרת הקיום האנושי המתאפשרת לאור המבנה האונטולוגי של ההוויה עצמה מבלי לחרוג ממנה . ניתן לומר כי זו טרנסצנדנציה פנימית לאימננציה . גם ז'אן-פול סארטר מבסס אפשרות של טרנסצנדנציה אימננטית בתיאורו את התודעה כחריגה פנימית של ההוויה, המתקיימת בתוך תנועתה המתמדת . אפשרות הבנה נוספת של המושג היא במשמעותו הפסיכולוגית כפי שמציע הפסיכולוג אברהם מסלאו, הקשורה בתהליכים פנימיים באדם אל עבר הגשמה של עצמי שלם יותר, והתעלות מעבר לאגו הפרטי . הטרנסצנדנציה ...
אל הספר