הבשורה על-פי ניטשה 44 ובכך לשוב אל עצמיותו . ניטשה סבור כי האדם חייב להשלים עם בדידותו כדי לא להשוות עצמו לאחרים, כדי להתנסות בתהליכי השתנות עצמית, ולשם אפשרות של החלמה . הנחת המוצא היא שהבדידות והנתק המכוון מן הסביבה 24 משמשים להשבת הבריאות האינסטינקטיבית הטבעית . ניטשה מקדים בכך במידה מסוימת את הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, הדן ביכולת להיות לבד, להבדיל מהיות בודד . יכולת זו מאפשרת לאדם להסתפק בעצמו ללא גירויים חיצוניים ומהווה מצע קריטי לאפשרות של יצירת קשרים בריאים, כי האדם אינו מאבד את זהותו בנוכחות האחר . הרעיון מושם בפי זרתוסטרא, הטוען כי אהבה עצמית פגומה הופכת לאדם את בדידותו לכלא . ניטשה מציין כי התבודדות מועילה אפשרית רק לחזקים, ועבור אחרים היא עשויה להיות אסקפיסטית . היכולת לשאתה כרוכה במוכנות לשאת תנאים פנימיים קשים, אך באופן קליל וחופשי . הוא מתריע מפני צמיחה חולנית שעשויה להתרחש בבדידות, ומציין כי האמצעים הנחוצים לבריאותו של אדם אחד עלולים לגרום חולי לאחר . לפיכך, אין אפשרות לייצר שיטה חד-ערכית למהלך ההתבודדות וההתגברות, והאדם נדרש לחקור את האופנים הנכונים 25 עבורו המשרתים...
אל הספר