ה א ו ר ו ה ק ו ד ש ] 156 [ בהצגת השפה כמורידה או כמכילה שפע אלוהי . כלומר הוא יצק בשפה על פי יסודות מדרשיים וקבליים יסודות תאורגיים ומגיים, ובאופן כזה הקנה לה מעמד של כוח יוצר . כמו היידגר אף הראי"ה לא חתר לתאוריה של השפה . מבחינתו השפה הייתה זירת המפגש שבין האלוהות על רבדיה השונים לבין האדם . הראי"ה רמז שהאל שבוי בשפה, וגאולתו היא בהצגתו כ"בית" של השפה במונחיו של היידגר . זאת ועוד : ביאליק הציג את השפה כביטוי האדם לנוכח ההוויה בעוד שהראי"ה הציג אותה כעמידה בפני האלוהות . למעשה ההוויה והאלוהות לא היו רחוקות בתודעתו של הראי"ה . כמובן, שיח התפילה לא היה זר לראי"ה . האתגרים שהציב בפניו, והפער שבין הביטוי בשפה לבין החוויה ודאי העמידו אותו במצוקה . הוא התאונן על שאינו יכול להעניק מבע ראוי לחזיונותיו . על אף שהספרות והאסתטיקה אפשרו לו גישה לשונית לנעלם הוא לא היה מרוצה מכך וקבל על הרעיונות שלא זכו למבע כזה . אף על פי כן הראי"ה ראה את העמידה בפני היעדר השלמות כשלב דיאלקטי בדרך ההתעלות . האופטימיות חסרת התקנה שלו לא אפשרה לו לחוש מצוקה ממשית . ביטויי התפילה שלו באו מתוך הרמוניה של מודעות לתנו...
אל הספר