ה ר ל י ג י ו ז י ו ת ש ל ה ח ל ו צ י ם ב נ י ה ע ל י ו ת ה ש נ י י ה ו ה ש ל י ש י ת ] 45 [ היחס הדתי הוא דבר קיים, נצחי, בנפש האדם . הוא היחס היותר עמוק בנפש האדם [ . . . ] בכל מקום שיש נפש עמוקה ויחס עמוק אל החיים, [ . . . ] שם יש יחס דתי, בין אם יש אמונה באלוהים ואפילו באין שום אמונה באלוהים [ . . . ] האדם, בשעה שנפשו מתערטלת ומשתחררת מכל המוסכם והמקובל, מכל המושכל והמחוכם, מכל 1 הבלי בני אדם [ . . . ] הרי הוא על כרחו מתייחס אל הכל ביחס דתי . בדומה להוגים אקזיסטנציאליסטיים כקירקגור או אלבר קאמי, גורדון סבר כי מקורו של הרגש הדתי והדת הוא בתשוקה ראשונית לאחדות ולבהירות . טענה זו מטרימה את הניתוח שהציע אלבר קאמי לחוויית האבסורד . בדומה לגורדון, הוא זיהה את הקרע הקיומי שחווה האדם בין תשוקתו לבהירות, למובנות ולמשמעות המובילה לעיתים קרובות אל הטרנסצנדנטיות לבין המגבלות של יכולתו ההכרתית לחרוג מגבולות האימננטיות . האדם החווה את הזרות, הניכור ואימת המוות שבקיומו משתוקק למצוא את האחדות האבודה : "השאיפה העמוקה ביותר של הרוח, אפילו בצעדיה הנועזים ביותר [ היא ] [ . . . ] הדרישה 2 לקרבה, לפמילי...
אל הספר