פרק יד: מגיה סימפתטית בעולמם של חכמי המשנה והתלמוד

מ ג י ה ס י מ פ ת ט י ת ב ע ו ל מ ם ש ל ח כ מ י ה מ ש נ ה ו ה ת ל מ ו ד 263 על מי שעוסק בכל סוגי המגיה בדיון אחד ( ולא ארוך במיוחד ) , נאמר : ‘תפשת מרובה — לא 3 תפשת' . בעיה בפני עצמה היא חוסר האבחנה בין המקורות לסוגיהם, בין ביחס לרבדים ההיסטוריים של המקורות ובין ביחס לרבדים הרגיונאליים שלהם . כלומר, הקורא בספרות חז"ל ומקיש ממקורות בבליים למקורות ארץ-ישראליים אפשר שהוא טועה, אף כי גם אפשר שאין רע בהיקש מעין זה, וייתכן כי, אדרבא, לא היה שוני בין הכשפים של יהודי ארץ-ישראל לבין 4 ברם, כאשר מקישים מתקופה אחת לתקופה אחרת, נראה המצבכשפים של יהודים בבבל . חמור בהרבה . כך, למשל, כאשר מיישמים תפיסת עולם מודרנית על חקר התופעות בעבר, כגון עצם הגדרת המגיה, אפשר ונגרם עוול למקורות בכך שמיושם עליהם עקרון הבא אליהם מבחוץ . כיוצא בכך, אם מובא מקור מקראי לצורך הדיון במגיה היהודית, חובה להביא את המקורות המאוחרים יותר ולבחון כיצד הבינו חכמי התלמוד את הסיפור המקראי . ברור כי עצם ההתייחסות לנושא, בין אם יועצם המימד המגי, ובין אם יוּעלם, ילמד לא מעט על תפיסת עולמם של חכמי התלמוד ביחס למגיה . ואולם, נראה כי ...  אל הספר