פרק יב: סימנים על הגוף במקורות היהודיים: מהתנ"ך ועד לתקופה הבתר־תלמודית

א ל ו ה י ם , ש ד י ם ו מ ל א כ י ם 224 על הגוף לאורך דורות רבים . עם זאת, לא ניתן לדעת באיזו מידה נהגו יהודים לרשום את שם האל על גופם, אך אין ספק שהיו יהודים שנהגו לעשות כן . א . איסור כתובת קעקע בתורה כתוב כך ( ויקרא יט,כח ) : 'וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁלֹא תִתְּנוּבִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּבָּכֶם אֲנִי ה'', וחובה להעיר כמה הערות על פסוק זה, העומד בתשתית המחקר . ראשית, המילה 3 אשר על כן פירושה נותר סתום במידת-מה . אין המילה'קעקע' היא מילה בודדה בתנ"ך, 'קעקע' מתייחסת לדיו, וספק אם המילה 'כתובת' מתייחסת לכתיבת אותיות דווקא, או אף לרישום כלשהו, כגון איור על הגוף . בנוסף, האיסור על כתובת קעקע הוצמד לאיסור שריטה בגוף, שני איסורים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שינוי הגוף באופן קבוע ( בדומה לברית מילה ) . לפני הפסוק הנדון כאן כתוב ( ויקרא יט,כז ) : 'לֹא תַקִּפוּפְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ', ונראה, על כן, שתחילה אסרה התורה על שינויים בגוף הניכרים באופן זמני, ולאחר מכן נאסרו שינויים בגוף הניכרים באופן קבוע . איסורים אלו אינם מנומקים, כדרכה 4 ורק מחקר משווה בין-דתי...  אל הספר