פרק י: 'וְשָׂמוּ את שמי על בני ישראל'

' וְשָׂמ וּא ת ש מ י ע ל ב נ י י ש ר א ל ' 203 כיוצא בו הוא ציץ הזהב אותו היה נושא הכהן הגדול, ציץ שעליו היה חקוק עליו שם ה', ככתוב שם כח,לו - לח : וְעָשִׂיתָצִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּעָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁלַה' : וְשַׂמְתָּאֹתוֹעַל פְּתִיל תְּכֵלֶת . . . וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים . . . וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה' : חוק זה ( המפורט עוד בשמות לט,ל ) , לשים את שם ה' על המצח, מבטא את שיוכו של הכהן 32 ובנוסף לכך משלים את החוק הקודם לשים את שמות בני ישראל על החזה . לאמור,לה', אהרן הכהן ( הגדול ) נשא עליו הן את שמות בני ישראל, והן את שמות אלוהי ישראל, מעשה המשקף את היותו מתווך ביניהם, כעין ביטוי לשייכותם והתחייבותם ההדדית של השמות הכתובים עליו, מעין מעשי האהוב והאהובה האמורים בשיר השירים . אינו שונה מנהגו של הכהן הגדול מהציווי הנדון לעיל ( שמות יג,ט ) 'וְהָיָה לְךָלְאוֹת עַל יָדְךָוּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ', שכן בשני המקרים מדובר ב'נשיאת' אות, שֵם ה', וכבר הוראינו לדעת כי מדובר כאן בנשיאה מעשית, מסורת כתובה המלו...  אל הספר