"אֵין מָקוֹם לִשְׁנֵי חֲלוֹמוֹת בַּחֲדַר שֵׁנָה אֶחָד ? " [ 188 ] הערבית-פלסטינית ואין מקום להשטיח את הסתירות שבין הזהויות, להתעלם מהן אלא יש למצוא דרך לחיים משותפים חרף הסתירות . המסקנה המתבקשת היא שאין להעמיד שני ימים אלה כניגוד דיכוטומי, שבו האדם נתבע לבחור בין השתתפותו בטקסי יום הנכבה לבין טקסי יום העצמאות . במילים אחרות, אסור ששני ימים אלו יצוינו כימים מתחרים . מועד יום העצמאות הישראלי נקבע על בסיס זכות ההגדרה העצמית שהתממשה . מימוש זה קיים ועומד, אך אין בו כדי לדחות את תודעתם של הערבים . לכן, שומה על אזרחי ישראל הערבים לבטא את כאבם ביום הנכבה באופן שלא יציב אותו כיום מתחרה ליום העצמאות . אמנם ניתן לטעון כי ברובד העמוק יותר, דווקא ההתנגדות, ואפילו ההתעקשות לציין את יום הנכבה באמצעות צעדת השיבה בה' באייר 173 יום סיום המנדט ( כפי שעושים הפלסטינים ) , מלמדתולא ב- 15 במאי, 174 עם זאת, הצבת יום הנכבה על שותפות גורל עם הציבור הישראלי . כיום שאיננו מתחרה ביום העצמאות פותחת אותו גם בפני הציבוריות היהודית-ישראלית . שהרי בעצם ההכרה בלגיטימיות של הסתירה מונחת ההנחה בדבר האוטונומיה של החוויה ...
אל הספר