"אלה שאיבדו זכותם למילים" : הציבור הערבי בעתות מלחמה [ 109 ] מאמין שגם במצב חרום לאומי ערביי ישראל לא יעברו אותם הקווים האדומים . אני חושב שמערכת הבלמים בכל זאת בנושאים כמו דו-קיום והעובדה שהם אזרחים ישראלים תמנע איזו שהיא התפרצות . אני מדבר כמובן מנקודת המוצא של היום, ואיני מתייחס לדברים לא-צפויים . ראינו את זה למעשה בכל מערכות ישראל . להיפך, דוקא במצבי חרום לאומיים היו תופעות מפליאות של התנדבות שהם די מפליאים בקרב ערביי ישראל . אני עדיין מאמין שזה לא יהיה מצב נוח, אבל זה בהחלט לא יהיה מצב שמדינת ישראל תצטרך או תזדקק להוציא משאבים מתוך איזה שהוא כוח מגן או לוחם לצורך הנושא הזה . אני מאמין שבענין הזה תהיה מידה של נאמנות וישיבה בשקט וכיוצא בזה . זה כמובן במצב שבו מצבנו יהיה טוב . אם מצבנו יהיה פחות טוב — ועל זה אני לא רוצה לדבר — כמובן שיכולות להיות איזה 126 שהן התפתחויות והסתבכויות . במלחמת המפרץ ( אוגוסט 1990 — פברואר 1991 ) שוב נקלעו אזרחי ישראל הערבים לאתגר זהותי, והחזיקו בעמדה מורכבת, דומה בטיבה לזו שאפיינה אותם בתקופת האינתיפאדה : חציית "הקו הירוק", הזדהות עם מי שנתפס כאויב המדינה...
אל הספר