"אלה שאיבדו זכותם למילים" : הציבור הערבי בעתות מלחמה [ 81 ] על מי שהתבטא באופן שלא עלה בקנה אחד עם ציפיות המושל, ובעיקר 14 הנחת המוצא הפוליטית והביטחונית הייתהעל אנשי חברה ורוח . שמסוכנות מיוחדת נשקפת מן הציבור הערבי בשעת חירום . אמנם היו מי שביקשו לערער או לאתגר תפיסה זו . כך, למשל, בדיון מ- 1950 קרא שר החוץ משה שרת : "ההנחה הזאת שהמיעוט הערבי שבארץ מוכרח בכל מקרה של פורענות לשמש גיס חמישי, להיות לנו לרועץ, 15 אולם הנחה זו לא נבחנה באופן היא הנחה פשטנית המחייבת בדיקה" . ביקורתי לנוכח הנתונים האמפיריים שלא תמכו בה . כך, למשל, בדוח שב"כ מ- 1951 נכתב כי "האוכלוסייה הערבית בכללה ודאי מתייחסת באיבה למדינה ורוצה בחורבנה", אך בה בעת הודה הדוח כי "לא נתגלו ניסיונות בעלי אופי רציני לחבלה בביטחון המדינה" מצד אזרחי ישראל הערבים, וכי "יש אפילו להתפלא שכה מעטים מערביי ישראל נתפסו 16 גם הערכת המודיעין השנתיתלפיתוי של חבלה בביטחון המדינה" . של מחלקת המודיעין באגף המבצעים בצה"ל, שנכתבה בראשית ,1953 הייתה כי "יש לראות את ערביי ישראל כגוף עוין בשעת חירום", למרות 17 מיעוט הנשק המצוי בידיהם והיעדר תשתית ...
אל הספר