מנגנוני ההדרה [ 63 ] ישראל כמדינה דמוקרטית לא הפעילה מבחנים הרמנויטיים אלה ביחס 16 לאזרחיה היהודים . החריג הבולט מאז ומעולם הוא היחס לאזרחי ישראל הערבים, שכלפיהם מובילים מוסדות השלטון, המדינה והשיח הציבורי בישראל את השיח הדה-מיסטיפיקציוני . ביטוי מזוקק לעמדה זו ניתן למצוא בדבריו של בן-גוריון מראשית שנות המדינה, שלפיהם "את הערבים בישראל 17 יש לשפוט על פי מה שהם עלולים לעשות ולא על פי מה שעשו" . עמדתו האידיוסינקרטית של בן-גוריון, ושל רבים אחרים, חוזרת ועולה בפרשנות הדה-מיסטיפיקציונית עד ימינו . בה בעת, עמדה זו שוכללה : לא זו בלבד שאנו שופטים את הערבים על פי מה שמניחים שהם עלולים לעשות, ולא על פי מה שהם עושים בפועל, אלא שהחשד לאי-נאמנות משתרע גם למחוזות הרגש . ביטוי לכך ניתן למצוא, למשל, בדבריו של המזרחן פרופ' ישראל רפאלי ביום עיון ממשלתי במעמד זרועות הביטחון : לפי דעתי אנחנו טועים בכך שאנחנו חושבים שערבי נאמן זה ערבי שלא מניח פצצות . הוא נאמן למדינה, כי הוא לא עבר על החוק . לפי דעתי נאמנות זה מושג פוזיטיבי-אקטיבי ; נאמנות זה כאשר אדם ביום העצמאות גם יוצא לרחוב ורוקד, כמו שכולנו עושים . ב...
אל הספר