162 יהודה שנהב-שהרבני סדר היום הפרו-פלסטיני של השמאל הציוני התקיים בצורתו זו כל עוד אפשר היה שלא להתמודד עם המציאות שקדמה למלחמת 1967 ולהימנע מן הדיון בזכות השיבה או על תביעתם של הפלסטינים אזרחי ישראל להכיר בהם כמיעוט לאומי בעל זכויות קולקטיביות השמאל הציוני יכול להרשות לעצמו להיות שמאלני כל עוד מתקיימת לפחות מראית עין של חלוקה בין ה"שטחים" לבין "ישראל", כל עוד ישנה הפרדה בין דמוקרטיה לכיבוש, כל עוד מוותרים הפלסטינים על בתיהם בטלביה, ביפו, באדור, בעין-חוד ובעוד כ- 400 יישובים, וכל עוד המדינה נשארת יהודית ( ומערבית ) והפלסטינים המכונים "ערביי ישראל" נותרים נוכחים נפקדים בשל הפיצול הלאומי והתרבותי שיצר השמאל הישראלי ברור מדוע הסכמי אוסלו קסמו לו כל כך הסכמי אוסלו הציעו צורה חדשה להמשך קיומם של הקו הירוק ושל מיתולוגיית ההפרדה, באמצעות הגשמה מדינית של עקרון החלוקה : שתי מדינות לשני עמים עקרון החלוקה הזה היה ונותר המשאב התרבותי העיקרי של השמאל הציוני התפיסה הקולוניאליסטית של המזרח התיכון החדש שהייתה גלומה בהסכמי אוסלו גם הציעה את הקו הירוק כמנוף לניצול כוח העבודה הזול המצוי מעבר לו השמאל הצ...
אל הספר