למה לא כיבוש

78 יהודה שנהב-שהרבני החלה להתגבש במדעי החברה התיאוריה הקולוניאלית / הפוסט-קולוניאלית, שיכולה הייתה לשמש פרדיגמת-על לחקר הכיבוש היא ניכרה בעיקר בעבודותיהם של אבישי ארליך, גרשון שפיר, ברוך קימרלינג ואורי רם אולם באותה עת ממש קיבלו על עצמם חוקרים רבים את הנחות היסוד של הסכמי אוסלו ואת האפיסטמולוגיה המבוססת על פתרון של שתי מדינות לשני עמים אף שחלפו כבר ארבעים שנה מאז אותה מלחמה, הגבולות המדומיינים של ישראל כפי שהם משורטטים ברוב רובו של המחקר נותרו גבולות 4 ביוני 1967 קווי מתאר אלה מתכחשים לכך שפרדיגמת הכיבוש הייתה ועודנה מעוגנת במנגנוניה הפנימיים של הציונות עצמה, כמעט בכל גרסאותיה הם מטשטשים את העובדה שהכיבוש הטריטוריאלי לא החל ב- 1967 והוא אינו מופנה רק החוצה אלא גם פנימה, אל המרחב המדינתי, שבו אין אלימות צבאית אבל מופעלת אלימות אחרת : מנהלית או משטרתית די להתבונן באופן שבו הגיבה המדינה על ארבעת מסמכי החזון השונים שכתבו פלסטינים אזרחי ישראל, שבהם הם תובעים בין השאר זכויות ייצוג קולקטיביות די להתבונן באופן שבו שולטת המדינה במאגר הקרקעות שלה ובאופן שבו הן מוקצות בידי מִנהל מקרקעי ישראל וביד...  אל הספר