98 לעבוד . הוא פחד להיות לבד, ולילותיו הפכו לעינוי בשל נדודי שינה . לגבר השני הפכה החוויה הכמעט זהה של התמוטטות ואז החייאה — להתגלות מלאה בהכרת תודה . חייו החדשים הם מתנה, אמר, כי למעשה היה אמור להיות מת, ונראה היה שכל הדברים המייגעים והמעצבנים שהפריעו לו פעם התפוגגו . הוא הסתפק בכך שהוא מסוגל לנשום את האוויר הזה, ללכת על פני האדמה הזאת, ולראות את נכדיו . הוא חי תמיד בצניעות, אבל מאותו רגע התחיל ליהנות מארוחות מפוארות, מיין טוב ומחופשות שהזמין במקומות שקודם לכן מעולם לא היה שוקל לבקר בהם . הוא מת, ואז הוא שב לחיים, והחיים החדשים האלה שלתוכם נולד נראו חיים מלאי עושר, רכות והכרת תודה . הסיפור הזה הזכיר לי עוד תגובה לחוויית סף מוות, שתיארה הסופרת מגי או'פארל, שכילדה כמעט מתה מאנצפליטיס, דלקת במוח . מנינגיטיס — דלקת קרום המוח — משפיעה על מעטפת המוח, אבל אנצפליטיס משפיעה על תאי המוח עצמם, והשפעותיה עלולות להיות קטלניות בהתאם . הרגש החזק ביותר מבין הרגשות הרבים שמחלתה של או'פארל עוררה בה לא היה הכרת התודה, כי אם הריגוש שבסכנה : 99 העובדה שכמעט מתּי בגיל שמונה, גרמה לי להיות מלאת ביטחון — אול...
אל הספר