388 מעל המעיינות הדרומיים של נחל תבור מצויה 'ח'רבת קיסון', שהיא כפי הנראה עיר הלויים 'קישיון', המוזכרת במקרא : "וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן מִמִּשְׁפְּחֹת הַלְוִיִּם . . . אֶת - קִשְׁיוֹן . . . " ( יהושע, כ"א, כ"ז - כ"ח ) . אליצור טוען, כי ייתכן שהיא זו שהעניקה לנחל את שמו . הכינוי בערבית לנחל הקישון הוא 'אל-מוקעטה' . ציינו מוקדם יותר את אחד ההסברים למקור השם — הנהר ה'חנוק' או 'נהר השחיטה' בגין מותם של נביאי הבעל, ואולי בכלל הכוונה לחנק הנהר בגין סכר החול שבשפכו . קיים גם הסבר נוסף למקור השם — 'הנהר המקוטע' וזאת בגין אגדה עממית המספרת, כי הנביא מוחמד הכה במי הנהר כדי לפלס דרכו וקטע בכך את הנהר לשניים . ייתכן כי מקור האגדה הוא בהיכרות עם כפילות השם המקראי הקדום וניסיון להסבירו . אם אכן כך, אזי היא מהווה עדות נוספת לסברה זו . שורשי הטעות, כך נראה, הם בעובדה שלשני הנחלים יש שם זהה . עם השנים התפתחו נרטיבים שונים סביב סוגיית מקורות הקישון, כשהבולט בהם זה הקושר את שני הנחלים, הקישון הזורם מערבה לים התיכון ונחל תבור הזורם מזרחה לירדן, לכדי נחל יחיד שלו מקור משותף בהר התבור . המדינאי הנוסע והגיאוגרף ...
אל הספר