230 | יעל הלפמן כהן למתכננים, למהנדסים ולמעצבים יש השפעה גדולה מאוד על הקיימות בעולמנו . הם נמצאים בצומת הקריטי של מעגל החומר והאנרגיה . הם מחליטים אילו חומרים ישמשו ליצירת מערכות, אילו תהליכים ישמשו לייצור שלהן, כמה זמן הן יעבדו ומה יהיה בסופן . אבל הפרקטיקה של התכנון המקיים אינה פשוטה . ישנם הרבה פרמטרים תכנוניים המשפיעים על הקיימות . לדוגמה, איזה מעיל מקיים יותר ? הראשון עשוי מצמר אורגני, השני מבד ממוחזר והשלישי נוצר בארץ . התשובה אינה פשוטה . כל מעיל מציג היבט מקיים אחר . הראשון מציג גידול ללא שימוש בריסוס, הפוגע ברווחת התושבים ועשוי לחלחל לאדמה ולחדור למי התהום ; השני ממצה עד תום את החומר ועושה בו שימוש חוזר ; השלישי נותן עדיפות לתוצרת מקומית וחוסך את הבזבוז האנרגטי הכרוך בהובלה מעבר לים . הגדרת הקיימות שהתקבלה בוועידת ברונטלנד היא הגדרה איכותית, המהווה מחוון כללי המעגן אתוס והלך רוח, ויכולה לשמש מצפן לקבלת החלטות בכובד ראש . אבל היא גם מעוררת חוסר נוחות בקרב מהנדסים ומתכננים הנדרשים לתרגם אותה הלכה למעשה לתכנון ולייצור של סביבות, מערכות, טכנולוגיות ומוצרים בני קיימא . דרושות אמות...
אל הספר