בסיום ההכשרה ביקשה להיות לוחמת במג"ב מחוז ירושלים, ואף על פי שמפקד המחוז דאז בנצי סאו התנגד לשיבוץ נשים ( בטענה שהמ"פים הם שמתנגדים ) , היא הצליחה להשתבץ שם, אחת משלוש הלוחמות הראשונות במחוז . מאז התקדמה לאט בסולם הדרגות ומילאה שורה של תפקידי שטח ופיקוד תוך גידול של משפחה ברוכת ילדים . כמו רוב הקצינים הבכירים באותה שבת, גם היא היתה בבית עם אקדח בלבד, בלי נשק ארוך . אחרי שב ‑ 42 : 06 קיבלה, כמו כל החיל, את התראת "פרש פלשת" של מפקד מחוז דרום של מג"ב, היא הבינה את היקף המתקפה על ישראל ומיהרה למחסן הנשק במועצה אזורית רמת הנגב . בשעה 10 : 07 לערך התקשרה אליה אחת המפק"ציות שלה, שירה וקנין, שגרה באופקים . היא סיפרה שבן זוגה יצא מהבית עם אקדח אחרי ששמע יריות, נורה ברחוב וחזר הביתה מדמם . אחרי שהצטיידה בנשק נסעה בוכריס לבאר שבע, לעבוד בזירות נפילת הרקטות . בשעה זו עדיין העריכה כי ירי הרקטות הוא מוקד האירוע . בדרך התלבטה אם להקפיץ את כל לוחמות הבט"ש של מג"ב בבאר שבע, אך שללה את הרעיון מחשש שההורים שיסיעו אותן ייפגעו מהרקטות על הכביש . בקבוצת הווטסאפ של מפקדי מג"ב בדרום הופיע עדכון של רפ"ק שחף אה...
אל הספר