אחת הטענות הנפוצות ביותר נגד שירות נשים כלוחמות, שנשמעת כבר שנים רבות, היא סוגיית השבי . מאחורי הוויכוח על התאמה לתפקיד קרבי הסתתר פחד עמוק, לא מהקרב עצמו, אלא מן הרגע שבו אישה תיפול בידי האויב . בישראל, שבה הזיכרון הקולקטיבי כולל את השואה, מלחמות, חטיפות ומעשי זוועה, הטיעון הזה נשא משקל רגשי עצום, הרבה מעבר לשאלת הכשירות המבצעית . ב ‑ 7 באוקטובר, כל הפחדים הקשורים לנשים במלחמה התממשו לנגד עיני הציבור . הכול קרה בשידור חי, בסרטונים מלאים במראות זוועה שהציפו את הרשתות . אחר כך הגיעו דיווחים על אונס נשים בפסטיבל הנובה ובקיבוצים בזמן מתקפת הטרור ועל התעללות שסופה רצח, והמון נשים, במנעד גילים עצום, נחטפו . נוסף על כך, עשרות נשים, ילדות ופעוטות הוחזקו בשבי במשך 49 ‑ 56 ימים ועוד תשע נשים ‑ ארבע אזרחיות בנות 24 ‑ 31 וחמש חיילות בנות 18 ‑ 19 ‑ הוחזקו בשבי תקופה ממושכת של כ ‑ 15 חודשים . השבי הממושך של חמש החיילות וארבע האזרחיות, כמו גם של עשרות גברים, טלטל את החברה הישראלית במשך שנתיים קשות . אחרי הדיווחים על מעשי האונס המחרידים ביום הטבח, הציבור הישראלי לא ידע מנוח מן המחשבה על מצבן של הנשים...
אל הספר