חיילי גולני ושריון שהיו במוצב יצאו אף הם מחדריהם בבגדי השינה שלהם ובכפכפים, עם הנשק האישי, ורצו להתגונן במיגונית הגברים . למרות ההפתעה והחדירה לבסיס, להם היתה דרך להיאבק במחבלים ולהגן על עצמם ועל חבריהם . גם במיגונית החיילים היו הרוגים ופצועים, אך היא לא הפכה לזירת הרג באותם ממדים כמו מיגונית הנשים ולא נחטפו ממנה חיילים . חיילי נחל עוז שנחטפו הותקפו בתוך הטנקים על הגדר, תוך כדי לחימה . מעט אחרי תחילת המתקפה הופיע בפתח מיגונית החיילות הגשש איברהים חרובה וביקש מן הסמב"צית שיראל חיים פור להצטרף אליו לחמ"ל, כדי לסייע לסמב"צית הנוספת, אושר ברזילי . חיים פור חבשה קסדה, עטתה וסט ורצה עם חרובה תחת אש רקטות . המרחק לא היה גדול . באותו זמן, לוחמי השריון נקראו לעלות על הטנקים . הצוות בפיקודו של סרן דניאל פרץ ז"ל ‑ לוחמי השריון איתי חן ז"ל, תומר ליבוביץ ז"ל ומתן אנגרסט ‑ רץ לטנק, שממנו נחטפו שלושה מהם . בתוך החמ"ל, סרן אילת מצאה רגע להתקשר למיגונית, דיברה עם שחף ניסני וניסתה להרגיע אותה . החובשת שיר ביטון השאירה הודעה קולית לאמה, ברקע נשמעו יריות . "אני אוהבת אותך . תכף נבין . תכתבו לי שכולכם בסדר...
אל הספר