החיילות שבבסיס התקשרו להורים, רצו לסייע לאחרים, וחלקן ניסו להגיע אל החמ"ל, לב המערכת, שבו אמורים לארגן את תמונת המצב וממנו מזעיקים עזרה . החמ"ל בבניין המפקדה שבבסיס תוכנן כך שיגן על החיילים ועל הציוד שבו מפני רקטות, אך לא מפני חדירה קרקעית . שתי דלתות פלדה הובילו אליו, ואחריהן דלת רגילה פנימית . סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל, הקצינה התורנית, רצה אל החמ"ל עם תחילת האזעקות, במדים ועם הנשק עליה, והחלה מיד ליצור קשר עם מפקדיה ולהזעיק סיוע . באותה שבת נשארו בבסיס רק 14 חיילים וחיילות, בהם כמה סמב"ציות וחיילי מפקדה, שלכולם הכשרה בסיסית בלבד בנשק . עם תחילת הירי הרקטי רצו חלק מהחיילים למיגוניות שבבסיס, והסמב"ציות החלו לתפעל את האירוע ועדכנו את המפקדים . כבר ב ‑ 42 : 06 הוקפצו כל מפקדי המטה מבתיהם . ב ‑ 26 : ,07 הסמב"ציות דנית כהן ז"ל, שיר שלמה ז"ל וסהר אטדגי ננעלו עם פרבוסודובה בתוך החמ"ל אחרי שזיהו במצלמות האבטחה את חדירת המחבלים . הן הכריזו במערכת הכריזה של הבסיס על מצב חירום . החיילים שמחוץ לחמ"ל, חלקם עדיין בפיג'מה וכפכפים, הבינו שהאיום המרכזי אינו הטילים אלא חדירת מחבלים ורצו גם הם אל החמ"ל ....
אל הספר