"הבנתי שאני הולכת למות . אנחנו 12 לוחמים ולוחמות . אין סיכוי . הרמתי את הראש לשמים, התנצלתי בפני הילדים שלי . ואז שמעתי את הלוחמים שלי מאחור, עומדים על הסוללה ומחכים לפקודות . . . הסתובבתי, שמתי חיוך ואמרתי, 'אנחנו בשליטה . אנחנו לא נשברים'" . באותו רגע שלפה סא"ל בן ‑ יהודה מן הג'יפ את אחד משלושת טילי הלאו שהחזיקה, אותם טילים שבגללם נהגו חבריה לצחוק עליה . הכוח כיוון, ירה, והטיל פגע ישירות בטנדר המחבלים . פטריית עשן שחורה התרוממה לשמים, הטנדר עף למעלה, גל ההדף הטיס לאוויר את מי שעמד מסביב . הטנדר השרוף נחת ופגע במחבלים שעמדו במקום . אלה מהמחבלים שלא נפגעו ברחו . משם נכנסו כוחותיה של בן ‑ יהודה לקרב יריות ממושך כשלרשותם מקלעים, שני טילי לאו ונשק אישי, עד לבלימת ההסתערות . "בדיעבד גילינו שהמחבלים היו אמורים להגיע לבני נצרים ולנווה . אם לא היינו עוצרים אותם שם, הם היו מגיעים ליישובים" . בן ‑ יהודה הבינה שהיא חייבת תגבורת והתקשרה למפקד טייסת שהכירה אישית מקורס מג"דים . "אמרתי לו : 'אולי זה היום האחרון שלי . תשלח אלינו מסוק קרב' . ב ‑ 15 : 10 התקשר טייס ואמר שהוא בדרך, אבל מעט לפני שהגיע אל...
אל הספר