חנה ארנדט 182 הוא סימבולי, וגם חוסר – הכללית והאקדמית – של ארנדט בתרבות ולי . עדר היכולת להתייחס ברצינות לביקורת עליה הוא סימביהנכונות או ה השאלה היותר מעניינת בהקשר זה היא מה בדיוק מסמלת ארנדט, הן לחסידיה והן למבקריה . נכתבה, כמו שתי האחרות, ברוח שלציונותציונותציונותציונות----פוסטפוסטפוסטפוסטהמסה על ארנדט ב פולמוס . לא כל המבקרים השכילו להבין שיש הבדל בין כתב פולמוס שללחיבור אקדמי . בעיקר לא השכילו מבקרים אלה להבין שתכליתו הפולמוס היתה, גם בפרק על ארנדט, לערער על הסמכות האינטלקטואלית שאנשי "קהילת הדופי והטרוניה" ) כפי שכיניתי אותםוהעליונות המוסרית – ה"ביקורתית" כביכול – ישראלית-ציונית או האנטי-בספרי ( הפוסט מייחסים לעצמם, בין השאר באמצעות היתלות בעץ הארנדטי, ולעתים תוך היפוך כוונותיה האמיתיות של ארנדט . הרצון לעסוק בהגותהקרובות לגופה, באופן רציני ) גם אם ביקורתי ( וכפי שהיא ראויה לו, לאור דלותם של רוב כתבי ההגנה המקומיים על ארנדט, גם ) יש להודות ( בשל חדוות ההתכתשות, בעיקר בשל התפשטותם של הארנדטיזם ושל ההגיוגרפיה מותינו ובכלל, בשל כל אלה ישבתי לכתוב מאמר נוסף,הכרוכה בו במקו אחרון בהחל...
אל הספר