סארטר והאנטי־יהודיות – כמה הערות לסיום

אנטישמיות ואנטי-ישראליות 84 2 שה"אינטלקטואל" התחיל לשחק תפקיד חשוב בזירה זו . יש ללא ספק מידה של אמת בביקורת הזאת כלפי אנשי הרוח, אף שהיא נאמרת מטבע או בפסקל, המשמשים כאן כדוגמההדברים על ידי אנשי רוח אחרים . ברנאן אופיינית, לא דבק כל רבב מוסרי או אינטלקטואלי . לא היתה רשעות בעמדה שלהם כלפי היהודים, ובמקרה של פסקל לפחות אפשר אפילו לדבר על חמלה ונדיבות . איש מהם לא היה אופורטוניסט, ציניקן, מוג לב או נאיבי ן מוסרי או פוליטי . לא ; במיוחד . אי אפשר להאשים אותם בעיוורו מה אחר . -האנטישמיות התרומית שלהם היתה דבר בוודאיועדיין, וככל שהיו תרומיים, בכל זאת אפשר לקבוע שהם תרמו, בלי שרצו בכך, לביסוסה ולהתפשטותה של האנטישמיות האמיתית, הלא של המורשת הנוצרית של שנאת היהודים אלזליגתהתרומית כלל ועיקר, ל- . בניגוד לצורות שנאהואף להתעצמותהולם החילוני המודרניתוך הע אחרות, שנאת זרים או גזענות, ההתנגדות ליהודים היתה תמיד אידאולוגית, והאנטישמיות התיימרה תמיד להיות ביטוי של "שיח" או "דוקטרינה" . בתור "שיח", יש לאנטישמיות כמה מאפיינים מובהקים . כך, למשל, הניסיון א היתה מאז ומתמיד "חסינה" לטיעונים רציונליים . א...  אל הספר
כרמל