28 כ ל י מ ח ז י ק ב ר כ ה המטרה היא לאפשר לכל קבוצה להשמיע את סיפורה הקולקטיבי במלואו, על כאביו, תקוותיו וזוויות הראייה הייחודיות לו, בלי למהר להגיע לאחידות או לפשרה . הכרה הדדית, נוכחות משותפת של קולות מנוגדים ולעיתים סותרים, הן עקרונות בסיסיים בגישה זו . דוגמה בולטת לכך היא המיזם של כתיבת ספר היסטוריה משותף, שבו היסטוריונים יהודים ופלסטינים כתבו 19 זה לצד זה את ההיסטוריה של ישראל / פלסטין על פי הנרטיבים השונים . הספר אינו מנסה לייצר נרטיב אחד מוסכם, אלא להנכיח את שני הסיפורים במלואם, כל אחד על-פי תפיסת עולמו, וללמד מתוך הצבתם זה לצד זה . זוהי פעולה המבקשת להרחיב את המרחב הציבורי להכיל ריבוי זהויות וזיכרונות . החידוש של הגישה הנרטיבית בהקשר זה היה טמון באופן שבו הנרטיב הקולקטיבי נבחן דרך החוויה האישית והרגשית של המשתתפים . בעוד שהגישה הבין-קבוצתית ה"קלסית" ביקשה בעיקר להפגיש ולגשר בין עמדות ייצוגיות של הקבוצות השונות, לעיתים אף תוך הדרת הרגש האישי, הגישה הנרטיבית רואה חשיבות בכך שכל משתתף יתחבר לנרטיב הלאומי דרך עדשת הסיפור האישי שלו : הכאב, התקווה, האובדן והזיכרונות המשפחתיים . נוצר...
אל הספר