18 כ ל י מ ח ז י ק ב ר כ ה זרעיו ניטעו באותם ימים של התנתקות / עקירה / גירוש מגוש קטיף . כלי התקשורת היו רוויים מילים קשות ולעומתיות ; הרחובות היו לזירות קרב בין קהילות שונות וכואבות, מלאות כעס וייאוש . בד בבד, החיפוש אחר השלום המקֻווה באזורנו ושיחות השלום, שעלו שוב ושוב על אותם שרטונים ומתחים בלתי פתירים, היו מוקד למרירות ותסכול של מחפשי שלום בכל מרחבי המזרח התיכון . אני זוכרת היטב את החוויה שחוויתי בשנת 2004 - 2005 . הנחיתי אז 1 ובמקביל הנחיתי הכשרת מנחים דו-לאומית עם רוקיה מרזוק אבו-רקייק, 2 עם חגית ירון קבוצת שיח של תושבי גוש קטיף ואנשי שמאל ישראלי . בראשונה התמודדנו עם עקירות של בתי הבדואים ביישובים הלא-מוכרים, ובשנייה — עם השיח הישראלי שהיה רווי להט וחרדה מהעקירות הצפויות בגוש קטיף . באופן מפתיע הבנתי שבתוך הסערות הגדולות, המקום הבטוח ביותר עבורי נמצא בהשתהות בעין הסערה של כל אחת מקבוצות הקונפליקט הכאובות, שזכיתי להוביל עם חברותיי . זו הייתה בעבורי חוויה חזקה ומשמעותית — הן לזיהוי סוג של מפתח התחלָתי לשלום שמצוי בלב הסערה, הן לזיהויו של רכיב מקביל בין הכאב בקבוצה הדו-לאומית לבין ...
אל הספר