להסביר מהלך כזה מבחינה ציבורית, ולמען האמת ‑ גם לא מבחינה עניינית . "אני מעורר יותר אמון ממנו בנושאי ביטחון", הוא ניסה לשכנע אותי . "הייתי רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה . יהיה ברור לציבור למה אני ולא עמיר פרץ" . לא הסכמתי . העמדה של ברק ושל נתניהו היתה חד ‑ משמעית : צריך להשמיד את הכור . פרס, שהיה אז המשנה לראש הממשלה, חשב אחרת . הציגו לו את כל הפרטים, הוא הקשיב ואמר : "נדמה לי שצריך להציע לסורים עסקה, שאולי תוכל למנוע מהם . . . " הייתי בהלם . קטעתי אותו ואמרתי : "אנחנו נהרוס את הכור הזה" . אמרתי לו שאני לא יכול אפילו לשקול את הצעתו . אני חושש שעד ליום מותו הדבר עמד בינינו ‑ התגובה הנחרצת שלי מול ההצעה שלו . פרס, באותה תקופה, ראה עצמו כמנהיג עולמי בעל חזון, מי שמביט על העולם ממעוף הציפור . מה שהניע אותו לא היתה רק אחריות קונקרטית, אלא תפיסה גלובלית . ייתכן שחשב כי תהליך ההתגרענות של המזרח התיכון הוא בלתי נמנע, וכי סוריה תהיה גרעינית בכל מקרה ‑ ואחריה, מן הסתם, יבואו מדינות נוספות, כמו סעודיה ומצרים . חשבתי לא מעט על הפגישה עם שלושת ראשי הממשלה לשעבר . איש מהם לא איבד את עשתונותיו . הם א...
אל הספר