פרק שלישי: נורמות לקויות ותרבות ארגונית פגומה

הסבירו כי פעולה צבאית נגד עמדה מאוישת של חזבאללה היתה עלולה להוביל במהירות להתלקחות רחבה מול הארגון . ההימנעות מפעולה מיידית נתפסה בעיני מבקרים כסימן להרתעה שנשחקה וכדוגמה למדיניות ישראלית של הכלה ‑ מדיניות בעייתית שעליה ארחיב בהמשך . כך או כך, אין לי ספק שאילו הדבר היה מתרחש בגזרתו של מח"ט בתקופה שבה אני עצמי הייתי מח"ט, המאהל היה מושמד תחילה, ורק אחר כך היו מתחילים לשאול שאלות . התוצאה של מגמה זו היא בהכרח נטייה של מפקדים להעביר לרמה הממונה את נטל ההחלטה, במקום להיות האדונים בגזרתם . אם נבחן את התנהלותו של מפקד אוגדת עזה ב ‑ 7 באוקטובר, נראה את המחיר הקשה של תרבות זו . לנוכח המידע ההתרעתי שהיה בידו בלילה שבין 6 ל ‑ 7 באוקטובר, היה על מפקד האוגדה להעלות מיידית את הכוננות בגזרת האוגדה, בלי לשאול את מפקד הפיקוד ובלי שמפקד הפיקוד ישאל את הרמטכ"ל כיצד עליו לפעול . קיימים גורמים הטוענים נגד הרמטכ"ל על כך שלא התקשר באותו לילה לראש הממשלה . טענתי היא הפוכה : עדיף היה שמפקד האוגדה יקבל החלטות, ולא יעיר את מפקד הפיקוד ואת הרמטכ"ל . מי אחראי על האחריות ? מובן שאי ‑ אפשר לנהל צבא מודרני שבו יש "...  אל הספר
ידיעות אחרונות