74 ההפוגה גררתי את עצמי תוך גישוש לאורך אחד המעברים בין הדרגשים התלת-קומתיים, ומעדתי והתנודדתי בחושך על שכבת הצואה הקפואה . למשמע צעדי הוכפלו הצעקות : אצבעות מאונקלות הגיחו מתחת לשמיכות, אחזו אותי בבגדי, נגעו קרות בפני, ניסו לחסום את דרכי . לבסוף הגעתי לקיר החוצץ, בקצה המעבר, ומצאתי את מי שחיפשתי . הם היו שני איטלקים על דרגש אחד, סבוכים זה בזה כפקעת כדי להתגונן מהקור : צֶ'זארֶה ומַרצֶ'לו . את מרצ'לו הכרתי היטב : הוא הגיע מקָנָרֶג'וֹ, הגטו העתיק של ונציה, הוא היה אתי בפוֹסוֹלי, וחצה את מעבר ברנר בקרון הסמוך לזה שלי . הוא היה בריא וחזק, ועד לשבועות האחרונים של הלאגר החזיק מעמד, נשא בגבורה את הרעב ואת התשישות : אבל קור החורף קיפל אותו . הוא כבר לא דיבר, ואני, לאור הגפרור שהדלקתי, התקשיתי להכיר אותו : פנים צהובות ושחורות מהזיפים, שכולן רק אף ושיניים ; העיניים בורקות ופעורות בהזיה, בוהות אל החלל . לא היה הרבה מה לעשות למענו . ואילו את צ'זארה כמעט לא הכרתי, כי הגיע לבּוּנה מבירקנאו רק לפני חודשים אחדים . הוא ביקש ממני מים, לפני שביקש אוכל : מים, כי ארבעה ימים לא שתה, והחום הבעיר אותו, והדיזנ...
אל הספר