ההפשרה

12 ההפוגה מלא, וקבורה אחרת לא התאפשרה : שארל הסיר את הבֶּרט שלו, כמחווה לחיים ולמתים . אלה היו ארבעה חיילים צעירים על סוסים, שהתקדמו בזהירות, עם מקלעים שלופים, לאורך הכביש שתחם את המחנה . כאשר הגיעו לגדרות של התיל הדוקרני עצרו להתבונן, החליפו ביניהם מלים קצרות וביישניות, ושלחו מבטים, שנכרכה בהם מבוכה מוזרה, בגוויות המרקיבות, בצריפים המתפרקים, ובנו המעטים החיים . הם נראו לנו גשמיים וממשיים באורח נס, מרחפים ותלויים ( הכביש היה גבוה מהמחנה ) מעל סוסיהם העצומים בין האפור של השלג לאפור של השמיים, דוממים תחת משבי הרוח הלחה המאיימת של ההפשרה . נראָה לנו, וכך היה, שהאַיִן מלא המוות שבו חגנו עשרה ימים כמו כוכבים כבויים מצא לעצמו מרכז מוצק, גרעין מעובה : ארבעה אנשים חמושים, אבל לא חמושים נגדנו ; ארבעה שליחי שלום, בעלי פנים גסות וילדותיות תחת כובעי פרווה כבדים . הם לא בירכו אותנו, לא חייכו : היה נראה שמעֵבר לרחמים מעיק עליהם ריסון נבוך, שסכר את פיותיהם וריתק את עיניהם אל נוף לוי : "סיפורם של עשרה ימים" - על עשרת הימים האחרונים של מחנה בּוּנָה-מונוביץ המסונף לאַוּשוויץ, בין 18 בינואר ,1945 יום ברי...  אל הספר