216 יעל ניצן ורובינשטייןי בראיון הראשון שלה הודיעה שאין לה כל כוונה להפוך לאם . כבר כשקראתי את הראיונות האלה, היה ברור לי שבתוך שלוש שנים כל השלוש האלו הולכות לחייך אלינו מעל שערי מגזינים, בידיהן תינוק רחוץ, ומעליהן כותרת זהה : ׳האימהוּת שינתה אותי׳״ ( עמ׳ 15 – 16 ) . אבל שילה אינה כזו . היא לא תתקפל . ״אַל-הוריים״, קוראים להם : נשים וגברים שבחרו במודע שלא להביא ילדים לעולם . עליהם ועל בחירתם נסוב המותחן הפסיכולוגי שכתבה שהרה בלאו . זהו ספרה הרביעי והרומאן השלישי שלה . הספר זוכה להתייחסות תקשורתית נרחבת – בזכות מעמדה הציבורי של בלאו, אשת תקשורת לשעבר ובמידה רבה גם בהווה, שנודעה בין היתר בייסוד ״טקס יום השואה האלטרנטיבי״ ; בזכות הצלחתם ואיכותם של ספריה הקודמים ושל ספר זה ; ודומה כי מעל לכול משום שהאל-הורות, נושא נפיץ ומפתה לדיון תקשורתי, מובלטת ונידונה בו, ועל פי המצטייר בחלק מן הדיון התקשורתי סביב הספר גם מקודמת בו . תרמו, אין לכחד, גם הנסיבות הביוגרפיות : זיקתה של בלאו למגזר הדתי, הידוע בוולדנותו העקרונית, והיותה של בלאו עצמה רווקה בת 45 בלי ילדים . מה עניין אל-הוריות אצל מותחן רצח ? ...
אל הספר