176 משה קופל והאינטואיציות הללו . המסורת היהודית עצמה כוללת מנגנון המצמצם מאוד את הסבירות שייווצרו דרכים כאלו : היא מחייבת לכבד, ואף לחקות, את אלה המוקירים ומכירים לעומק את העקרונות והאינטואיציות שהמסורת מגלמת . בפועל מתבטא הדבר בכך שכל אחד מאיתנו המתבונן במעשי האנשים סביבו מתמקד במעשיהם של אלה שלמיטב ידיעתו יש להם הסיכויים הרבים ביותר לפעול נכון . כמובן, מוכרחים להיות כמה אנשים שיתחילו את שרשרת החיקוי הזאת על ידי כך שיפעלו באופן עצמאי, וביניהם יש כאלה שרבים מחקים ישירות או בעקיפין : על פי רוב, אלה הם רבנים ידועים . תוצאת התהליך הזה היא קונצנזוס שיש בו משקל להרגלי-המעשה של כל האנשים המחויבים למסורת, אך משקל רב במיוחד לאלה המוכרים כבעלי סמכות הלכתית . חיוני להדגיש : השפעתם של בעלי סמכות אלה אינה נגזרת של מעמדם, אלא להפך : מעמדם נגזר מהשפעתם . אסטרטגיה זו הגיונית יותר משתי אסטרטגיות חלופיות : שוויוניות טהורה ( הנותנת משקל שווה לכולם ) ואליטיזם טהור ( הנותן משקל אך ורק למומחים ) , כפי שנראה מיד . הטיעון בעד גרסה פשטנית של שוויוניות הוא כזה : לאדם הממוצע יש אינסטינקטים בריאים שבזכותם – גם ...
אל הספר