218 נתקבלו במערכת מוסריות אוניברסליות שניתן להפנות כלפי כל ממשלה, יהיה סדר העדיפויות שלה אשר יהיה, ואשר עליה להבטיח כעניין של חובה" . ובהמשך : "אם כל דבר הוא זכות אדם, כי אז שום דבר איננו זכות אדם" ( עמ' 73 – 75 ) . ועם זה, הספר אינו חף מבעיות . כך, למשל, קשה להסכים עם ההגדרה המופיעה בו, שלפיה זכויות האדם הן אותן זכויות שיש לאדם מתוקף טבעו האנושי – לא כחבר בחברה וללא תלות בשלטון מסוים או בחקיקה . אפשר לקבל את הקביעה כי זכויות האדם אינן תלויות בשלטון או בחקיקה, אך קשה לראות כיצד הטבע האנושי מעניק תוקף לאותן זכויות או כיצד ניתן בכלל לדבר על זכויות במצב שאיננו חברתי . לכן, כשכרמי כותבת שזכויות אדם הן אומנם תוצר חברתי אך יש להן מעמד טרום-חברתי או שהן חייבות ליהנות "מתוקף מושגי שהוא א-חברתי או טרום-חברתי", היא יוצרת בלבול פילוסופי מיותר שלא ברור כיצד ניתן להגן עליו . נכון יותר לקבוע פשוט כי זכויות אדם הן תוצר חברתי-היסטורי וכי טיבן ומעמדן אינם ניתנים להפרדה מההקשר החברתי שהן נדרשות בו . מפתיע גם לגלות שכרמי אינה מספקת תשובה חילונית מניחה את הדעת לשאלת ההצדקה לזכויות האדם . אומנם היא כותבת כ...
אל הספר