המעסיק כאויב העם: על אובדנו של חופש החוזים

11 # תשרי תשע"ט ספטמבר 2018 115 המעסיק כאויב העםל על אובדנו של חופש החוזים את ההטיות האידיאולוגיות מחוץ לכותלי בית המשפט, בית הדין לעבודה היה לכלי לשינוי חברתי המבקש לקדם אינטרסים מעמדיים . אלא שהקולות הללו וקולות נוספים המזהירים מפני הכרסום המתמשך בחופש החוזים אינם נשענים על עמדה ליברלית קלאסית לכידה ומגובשת . מתוך כך, אין הם מציעים בגלוי חלופה עקרונית לפרדיגמה הפרוגרסיבית המושלת במחוזותינו . המבקרים את צמצום מעמדו של חופש החוזים עושים זאת מתוך אותה תפיסת עולם שבה מחזיקים אלה שתרמו לצמצום זה . כך למשל גבריאלה שלו דואגת לסייג את עצמה בסיכום דבריה ולהבהיר כי ״גם תומכיו הנלהבים של עקרון חופש החוזים לא יכחישו כי מרחק רב עברנו, בעולם המערבי ובישראל, מאז שלטה בכיפה התפישה הקלאסית-אינדיבידואליסטית של חופש החוזים . דיני החוזים המודרניים הם דינים 37 באופן המשפים ערכים חברתיים ומוסריים של התחשבות בזולת והוגנות עסקית״ . דומה, ברנזון אינו קורא להיפטר באופן מוחלט מהגישה הפטרנליסטית אלא מבקש לצמצם אותה לאותם עובדים המשתייכים ״לאחת הקבוצות החלשות טעונות ההגנה״ או לאותם מקרים שבהם יש נחיתות אישית או ...  אל הספר